נולדתי בקיבוץ מגל, בין השדות. אחר כך היו שלוש עשרה שנה בתל אביב — עבודה טובה, משרד גבוה, כל מה שאמור להיות בסדר. יום אחד עמדתי במעלית בדרך לקומה ה־37. ירדתי, ולא חזרתי.
חזרתי לעמק. שכרתי חלקה קטנה, קניתי זרעים של דברים שלא ראיתי בסופר — קולורבי, לפת יפנית, חציל בפסים — והתחלתי ללמוד מחדש כל דבר.
אני לא מגדל מה שקל למכור. אני מגדל מה שאני רוצה לאכול.
אחרי שנה הגיע שף אחד, ואחריו עוד אחד. הם רצו את הדברים המוזרים. ואז הבנתי שאני רוצה גם לבשל אותם בעצמי.
היום החווה מגדלת עשרות זנים בלי כימיקלים, ואני מבשל אותם באירועים פרטיים — עם דגים מהים וגבינות של חברים מהעמק.